א) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ ב) הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם ג) וְלֹא נָתַן יְקֹוָק לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה
Rashi explains:
ג) ולא נתן ה' לכם לב לדעת - להכיר את חסדי הקב"ה ולידבק בו
עד היום הזה - שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי, כמו שכתוב (לקמן לא, ט) ויתנה אל הכהנים בני לוי באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו משה רבינו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה, ויאמרו לנו יום מחר לא לכם נתנה, לנו נתנה. ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וגו' (לעיל כז, ט), היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום
The people responded to Moshe. They said, we too were at Matan Torah, we too are a part of this nation. Give us the Torah too. Do not hold it in reserve for your tribe.
Moshe happily responded, I see where your hearts lie. I see that you too are desirous of this relationship with Hashem and His Torah.
[A number of lessons that may be learned from this Rashi:
Perhaps, when something is really important you have to fight for it....]
ט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ
Earlier in the parsha, Moshe said to the people:
י) וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם
Rashi is bothered by the language, "that I have commanded you today."
Hashem gave the Torah 38 years prior to this event. Moshe has been teaching the Torah and Mitzvos throughout their time in the desert.
היום הזה נהיית לעם - בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום באת עמו בברית
This day you have become a nation...
Your relationship, your covenant with Hashem is renewed on a daily basis.
2 Approaches. Both relevant for Ellul and this time of Teshuvah.
1) Because of the missteps in the past, where I damaged my relationship with Hashem, I must repair it. I must renew my covenant with Hashem and get back to where I was previously.
[Perhaps a more Litvishe approach]
2) Regardless of my missteps in the past. Today is a new day. I may reestablish my relationship today. I can start fresh. I can renew myself today.
[Perhaps a more Breslover approach]
Earlier in Devarim, in the second paragraph of the Shemah, Rashi comments:
רש"י דברים פרק יא
מצוה אתכם היום - שיהיו עליכם חדשים, כאלו שמעתם בו ביום
Hashem tells us that our relationship, our Torah, our love of Hashem and His mitzvos, we should look at it anew.
What are the advantages of new ideas?
Why is newness a constructive way of establishing ourselves in our relationship with Hashem and His mitzvos?
Rabeinu Bachyeh elaborates:
רבינו בחיי דברים פרק כו (טז) היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות. בשנת הארבעים היה עומד והוא אומר "היום הזה", והלא יש ארבעים שנה שקבלו את התורה, אבל פירשו רז"ל: (תנחומא א) יהיו חביבין עליך כאלו היום הזה קבלתם מסיני.
Newness connotes a preciousness (Chavivin).
ובפרשת שמע: (דברים ו, ו) "בפסוק אשר אנכי מצוך היום", דרשו: יהיו בעיניך חדשים כאלו היום קבלתם מסיני.
Here the langauage Chazal use is "chadashim." New.
בין בלשון "חביבין" בין בלשון "חדשים" הוצרכו לדרוש כן לפי שהדורות חולפים ולב האדם הולך אחר עיניו בדבר הנראה, כי בעמדו בין עיניו יזכרנו ובהסתרו מעיניו ישכחנו, והאותות והמופתים אינן עומדין לעולם, לכך יזהירו שתהיה האמונה קבועה בלב עומדת לעד בזמן ההסתר כמו שהיתה בזמן ההגלות,
Considering that out of sight is out of mind.
Osos and Mofsim Signs and Wonders will not be around forever.
Emunah must be in the heart.
An Eternal Emunah, both at times of Hester and times of Niglah.
ויהיו דברי התורה חביבין אצלנו שלא נעבור עליהם, ויהיו גם כן חדשים בענין זכרון האותות והמופתים שלא נשכחם מלבנו בהתעלמם מעינינו, אך יהיה אצלנו מעמד הר סיני בנפלאותיו בחדושו תמיד
