Tzizis - Lifeline of Hope

Rabeinu Bachyeh quotes a Medrash Tanchumah:

ובמדרש תנחומא: (שלח טו) "ועשו להם ציצית", זש"ה: (ישעיה מב, כא) "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר", הקב"ה נתן תורה לישראל להנחילם חיי העולם הבא ולא הניח דבר שלא נתן בו מצוה לישראל, יצא לחרוש צוהו: (דברים כב, י) "לא תחרוש בשור ובחמור יחדו", לזרוע: (דברים כב, ט) "לא תזרע כרמך כלאים", לקצור: (דברים כד, יט) "כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו", למרוח, "תרומה ומעשרות", ללוש: (במדבר טו, כ) "ראשית עריסותיכם חלה תרימו", אכל יברך על מזונו, לגזוז: (דברים יח, ד) "וראשית גז צאנך תתן לו", ילדה, יתן בכורה לכהן, לשחוט: (דברים יח, ג) "ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה": (דברים כב) "כי יקרא קן צפור, שלח תשלח", שחט חיה ועוף: (ויקרא יז, יג) "ושפך את דמו וכסהו בעפר", בא ללבוש: (דברים כב, יא) "לא תלבש שעטנז", נולד לו בן ימול אותו וישמר מאשתו עתים ידועים, נטע נטיעות: (ויקרא יט, כג) "וערלתם ערלתו", קבר מתו: (דברים יד, א) "לא תתגודדו", גלח שערו: (ויקרא יט, כג) "לא תקיפו", בנה בית: (דברים כב, ח) "ועשית מעקה לגגך", קבע שערים: (דברים ו, ט) "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", נתכסה בטליתו: "ועשו להם ציצית".
משל לאדם שטבע במים, מה עשה הקברניט, הושיט לו את החבל, אמר לו: הנה החבל בידך ואל תניחהו שאם תניחהו אין לך חיים, אף כאן אמר הקב"ה לישראל: כל זמן שאתם מדובקין במצות יש לכם חיים, שנאמר: (דברים ד, ד) "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום", עד כאן

Interesting proof to Rambam's shita of 1 string of Ticheiles

Gemarah Chulin 88b-89a:

אמר רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו+בראשית י"ד+ אם מחוט ועד שרוך נעל, זכו בניו לשתי מצות - לחוט של תכלת ורצועה של תפילין

Torah Temimah - [with notes] Bereishis 14

ודע דבפרטי מצות ציצית חולקים רש"י ורמב"ם, דלרש"י צריך להטיל שני חוטין לבן ושני חוטין תכלת, ולרמב"ם צריך שלשה חוטין לבן וחוט אחד תכלת [וע' מזה בתוי"ט פ"ד מ"א דמנחות], והנה אם כי אין להביא ראי' מכרחת מדברי אגדה, בכ"ז נהירין פשטות הלשון שזכה אברהם לחוט של תכלת כדעת הרמב"ם, דמדין מצות ציצית היא רק חוט אחד של תכלת, ורש"י פירש כאן לחוט של תכלת - לציצית, עכ"ל, ויתכן שהרגיש במה שהערנו, ולפי שיטתו דבעינן שני חוטין של תכלת, לכן פירש דכונת הלשון לחוט של תכלת - למצות ציצית סתם, אבל לדעת הרמב"ם יתפרש הלשון בדקדוק נמרץ, ודו"ק

The wood gatherer - Melocho sheinah tzricha ligufa

The Mahrsha in Bava Basra 119b:

וראויה פ' מקושש שתכתב ע"י משה אלא כו'. בפ' הזורק קאמר ר"ע מקושש זה צלפחד כו' ע"ש וכך אמרו במדרש שאמרו בנותיו כי בחטאו מת הוא המקושש ר"ל חטא של יחיד הנזכר בדור המדבר ואפשר לומר שאמרו בנותיו כן לחוס על זרעו וע"פ מ"ש ת"י בפרשת שלח לך בפסוק ויהיו בני וגו' קם גברא מדבית יוסף אמר בממרי' איזיל ואתלוש קיסין כו' ומשה יתבע אולפן מן קדם ה' וידון יתי בכן אשתמודע קנסא לכל בית כו' ע"ש והשתא בנותיו התנצלו בזה בעבור אביהם ואמרו כמו שאתה לא ידעת באיזו מיתה ימות גם זה היה כוונתו כדי שידע באיזה מיתה דנין המחלל שבת וז"ש בחטאו מת לא חטא רק כדי שיהיה מת וידעו באיזה מיתה דנין המחלל שבת ויש שאלו בזה בת"י היאך חטא באיסור שבת כדי לידע באיזה מיתה דנין המחלל שבת וי"ל כיון שלא היה צריך למלאכה זו אלא לידע באיזו מיתה כו' ה"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה כמו חופר גומא וא"צ אלא לעפרה שהוא פטור לר"ש ומיהו הוא ודאי דהיה חייב מיתה בדיני אדם שלא ידעו העדים שהתרו בו שהוא עשה על דעת זו ואינן אלא דברים שבלב ודנין היו אותו למיתה ע"פ העדות וכן י"ל לפי המדרש שכתבו התוס' לקמן דצלפחד היינו מקושש והיה בתחלת מ' שנה ולשם שמים נתכוין שהיו אומרים כיון שנגזר עליהם שלא ליכנס לארץ ממעשה המרגלים שוב אין חייבים במצות עמד וחילל שבת כדי שיהרג ויראו אחרים עכ"ל דה"ל נמי מלאכה שאינה צריכה לגופה וק"ל:

Fidelity to G-d

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת

וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְקֹוָק וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם

The Torah says "Do not stray/turn after your hearts and eyes."

Ramban learns that "hearts" are a reference to apikorsus while "eyes" are referencing znus.

The verb used to describe lusting after these things is going back on both the sin of the eyes as well as the sin of the heart.
For, znus, is something which can pertain to our relationship with Hashem.

Ramban in Exodus 20:2 says that
G-d is "kel kanah."

The reason for Hashem's jealousy is because we the Jewish people are Hashem's chosen nation. If G-d's nation, G-d's spouse, were to turn to other gods Hashem will be "mikaneh" His spouse just as a husband warns his wife suspected of infidelity.

You see that the relationship we have with G-d is that of being a spouse.
Remaining committed to our spouse by keeping his Mitzvah and not being guilty of infidelity by worshipping other gods.

The result is that cheating on G-d, is zenus.
Infidelity towards G-d is adultery.

Therefore the verb "zonim" is highly appropriate.

Ibn Ezra sums it up...
אשר אתם זנים - כי מי שילך אחרי תאותו הוא זונה מתחת עבודת אלהיו

Challah - a Blessing

יז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(יח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה:

(יט) וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַיקֹוָק:
(כ) רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ:
(כא) מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַיקֹוָק תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם:

Sforno: 2 ideas

כ) חלה תרימו תרומה. אחר חטא המרגלים הצריך גם החלה למען יהיו ראויים שתחול ברכה בבתיהם כאמרו וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך (יחזקאל מד, ל) וכן אליהו עשי לי משם עגה קטנה בראשונה והוצאת לי (ולך ולבנך תעשי באחרונה) כי כה אמר ה'... כד הקמח לא תכלה (מלכים - א יז, יג):

I think that there are 2 important ideas here presented by the SFORNO

a] It sounds as if the mitzvah of challah, the final one of the matnos kehunah, is only given now. The mitzvah is only given to Kall Yisroel now, after the sin of the meraglim [spies]. It seems we needed more than we previously had in order be in higher standing in our relationship with Hashem.

b] The nature of the impact of the blessing that challah brings into our lives is that Berachah will reside in our homes.

Perhaps, the mitzvah of challah has become of the 3 mitzvos that women identify so strongly with, as they are the "akeres habayis" and therefore want to ensure that their bayis is blessed with berachah.

Sefer haChinuch - expresses the beracha has having both a physical and a spiritual component.

מצות חלה

להפריש חלה מכל עריסה וליתן אותה לכהן

משרשי המצוה, לפי שחיותו של אדם במזונות, ורוב העולם יחיו בלחם, רצה המקום לזכותנו במצוה תמידית בלחמנו כדי שתנוח ברכה בו על ידי המצוה ונקבל בה זכות בנפשנו, ונמצאת העיסה מזון לגוף ומזון לנפש. גם למען יחיו בו משרתי השם העוסקין תמיד בעבודתו והם הכהנים מבלי יגיעה כלל, שאילו בתרומת הגורן יש להם עמל להעביר התבואה בכברה ולטחון אותה, אבל כאן יבוא חוקם להם מבלי צער של כלום.