Individulaity - the Sinaiatic Experience

אָנֹכִי יְקֹוָק אֱ-הֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים

Chizkuni:

אמר רבי לוי נראה להם הקב"ה לישראל כמו איקונין שיש לה פנים לכל צד ואלף בני אדם מביטים בה והיא מבטת בכולם, כך הקב"ה כשהיה מדבר כל אחד ואחד מישראל אומר עמי הוא מדבר. אנכי ה' אלהיכם אין כתיב, אלא אלהיך, למה לפי שהיה מדבר עם כל אחד ואחד כסדר שהם עומדים סביב ההר כדכתיב והגבלת את העם סביב לאמר. ואל תתמה שהרי המן כל אחד היה טועמו לפי כחו, ומה המן כך, הדבור על אחת כמה וכמה.

In Sefer Taamei haMinhagim uMikorei Dinim, Rav Dovid Deutsch is quoted:

The reason why the Ten Utterances were said to each individual is to drive home a message: Do not think that "What does G-d care if I do not do my service. After all, aren't there many angels, tzadikim who serve G-d. Their service is much better tahn mine. What does he need mine for? To this Hashem responded, Anochi Hashem Elokeicha...I am Hashem your [the individual, you the lone person] G-d. Imagine in your mind that only you exist. I have no other servants except for you. It all depends on you. [Beshivilacha Nivra haOlam]. [See below how the individual's portion of Torah is unique and necessary as part of the greater whole [Vilna Gaon].


Let's take a deeper look at the Chizkuni. His proof suggests that he holds that people at Sinai had different experiences, dependent on their ability:

Ibn EZra:
אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) פרק יט

ב) ויסעו וכבר נסעו מרפידים כאשר הראיתיך רבים כאלה. ויחנו במדבר הוא מדבר סיני הנזכר, וטעם ויחן שם ישראל אחר שאמר ויחנו במדבר, כי ראשי המטות והזקנים חנו נגד ההר בעבור כבודם, על כן הזכיר ויחן, כי מועטים היו, כי כפי מעלתם עמדו ביום מתן תורה סביב הר סיני כאשר אפרש. ורבינו שלמה אמר, כי כנגד ההר מזרח, והנה כתוב מנגד סביב לאהל מועד יחנו (במד' ב, ב), שהוא מארבע הפאות, כי כאשר יסעו הדגלים כן יחנו:

Ibn Ezra elaborates in Verse 17:

ויתיצבו בתחתית ההר מחוץ לגבול שהגבילם משה. והנה היו במעמד הר סיני כדרך שהציב משה בניהם בשנת הארבעים בכרתו ברית עמהם (דבר' כט, ט), כי בתחלה היו הבכורים הנגשים אל ה', ואחריהם ראשי שבטים הם הנשיאים, ואחריהם הזקנים, ואחריהם השוטרים, ואחריהם כל איש ישראל ואחריהם הטף, ואחריהם הנשים, ואחריהם הגרים, ומשה ואהרן עברו הגבול והיו בהר קרובים אל הכהנים, אעפ"י שלא דבר הכתוב זה מפורש, כי הכתוב אחז דרך קצרה, כי ידענו כי הם לא מרו פי השם, כי הנה כתוב לך רד ועלית אתה ואהרן עמך (שמות יט כד). ואמר משה אנכי עומד בין ה' וביניכם (דבר' ה, ה):

Rashi [Tehilim 29]:

קול ה' בכח - בשעת מתן תורה צמצם את קולו לפי כחן של ישראל שנאמר והאלהים יעננו בקול (שמות י"ט) בקולו של משה

It seems that according to all that we have mentioned, Hashem gave each person what they were capable of hearing at Matan Torah.

R' Avraham Kramer, (brother of the GRA) [sefer maalos haTorah] quotes the Vilna Gaon:

ואמר אחי הגאון זלה"ה, שהוא על פי מה דאיתא במסכת נדה (ל ב), כשהתנוק במעי אמו, מלמדים אותו כל התורה כלה, ומיד כשיצא לאויר העולם, בא מלאך וסטרו על פיו, ולכאורה צריך עיון מה תועלת יש במה שמלמדים אותו, ואחר כך משכחים אותו, והוה כלא למד כלל. ונראה על פי מה שכתב האלשיך, על מה שאנו אומרים ותן חלקינו בתורתיך, לפי שכל הנשמות עמדו על הר סיני וקבלו כל אחד חלקו בתורה, וזה שכתוב בגמרא (מגילה ו ב) יגעתי ומצאתי תאמין, מצאתי דייקא, כאדם המוצא אבדתו, לפי שהוא חלקו, ולפי זה אלו לא היו מלמדים אותו, כשהיה במעי אמו, איך היה יכול להגיע על ידי יגיעתו, ואם לא היה שוכח לא היה צריך ליגע, ואם כן בטל שכר ועונש, ולכך מלמדים אותו חלק תורתו במעי אמו, וזה נקרא כל התורה, רצה לומר מה שנוגע לחלק נשמתו, ובצאתו לאויר העולם, הוא נשכח ממנו, ואחר כך על ידי יגיעתו יכול למצוא אבדתו, ואם כן כל הלומד ואינו מקים, אם כן מוטב לו שלא יצא לאויר העולם, כי בשביל הלמוד לבד, לא היה צריך לצאת לאויר העולם, שגם במעי אמו למד כל חלקו, אבל המקים, משלים כונת הבריאה, שלא היה יכול לקים התורה בעודו במעי אמו הגם שלמדה

In the Otser Taamei haMinhagim, I saw a quote from Sefer Daas Moshe....

Why is that we say "Zeman Matan Toraseinu" on Shavuous. Grammatically we should say zman matan Torah!
He suggests that everyone has their own Torah. We are all mikabel our own Torah. Proportionate to the level of our ability and our purity of our actions, is the level of Kabbalas haTorah that we attain.

So Shavuous is our Matan Torah, and it is specific to each and every individual.