The Mitzvot of Sefer Devraim

What is the nature of the Mitzvos that Moshe taught the people in Sefer Devarim?

Did they have them already or not?

Are they new Mitzvot or old Mitzvot that Moshe for some reason did not yet teach?

Ramban in his introduction to Sefer Devarim deals with this question and more.

We will see how the Radvaz breaks apart the various points in the Ramban

הספר הזה ענינו ידוע שהוא משנה תורה יבאר בו משה רבינו לדור הנכנס בארץ רוב מצות התורה הצריכות לישראל ולא יזכיר בו דבר בתורת כהנים ולא במעשה הקרבנות ולא בטהרת כהנים ובמעשיה' שכבר ביאר אות' להם והכהנים זריזים הם לא יצטרכו לאזהרה אחר אזהרה אבל בישראל יחזיר המצות הנוהגות בהם פעם להוסיף בהם ביאור ופעם שלא יחזיר אות' רק להזהיר את ישראל ברוב אזהרות כמו שיבאו בס' הזה בעניני עבודת גלולי' אזהרות מרובות זו אחר זו בתוכחות וקול פחדים אשר יפחיד אותם בכל ענשי העבירות ועוד יוסיף בספר הזה כמה מצות שלא נזכרו כלל כגון היבום ודין המוציא שם רע והגרושין באשה ועדים זוממין וזולתו וכבר נאמרו לו כולן בסיני או באוהל מועד בשנ' הראשונ' קודם המרגלי' כי בערבות מואב לא נתחדשו לו אלא דברי הברית כאשר נתפרש בו וע"כ לא נאמר בספר הזה וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל או דבר אל בני ישראל ואמרת אליה' מצוה פלונית אבל לא נכתבו המצות בספרי' הראשוני' שידבר עם יוצאי מצרים כי אולי לא נהגו באותן המצות רק בארץ אע"פ שהן חובת הגוף כאשר בא בענין הנסכים או מפני שאינן תדירות לא הזכיר רק בבנים נוחלי הארץ וטרם שיתחיל בביאור התור' התחיל להוכיחם ולהזכיר להם עונותיה' כמה ימרוהו במדבר וכמה שהתנהג עמהם הקב"ה במדת רחמי' וזה להודיע חסדיו עמה' ועוד שיוכחו בדבריו שלא יחזירו לקלקולם פן יספו בכל חטאתם ולחזק לבם בהודיעו אותם כי במדת רחמי' יתנהג עמה' לעולם שלא יאמר אדם לא נוכל לרשת את הארץ כי אין אדם אשר לא יחטא ומיד תהיה מדת הדין מתוחה כנגדנו ונאבד ולכן הודיעם משה רבינו כי הקב"ה רחמן מלא רחמים כי הסליחה והמחילה ממנו ית' סיוע ועזר לבני אדם בעבודתו וכענין שאמר הכתוב כי עמך הסליחה למען תורא

Radvaz takes issue with the Ramban's approach:

שאלת ממני אודיעך דעתי על המצות שנתחדשו במשנה תורה היכן נאמרו.

אם נאמרו בסיני או בחורב [או] באהל מועד למה לא אמרן משה מיד לבני ישראל כשאר מצות ולמה כבש אותם כל כך זמן ואם נאמרו בערבות מואב לא מצינו שם וידבר ה' אל משה דבר אל בני ישראל ולא ויאמר ה' אל משה.

וכן משמע שלא נתחדש בערבות מואב זולת הברית שנאמר אלה דברי הברית אשר כרת ה' וגו'

תשובה ראיתי להרמב"ן ז"ל בתחלת אלה הדברים שנתעורר על זה והעלה שהכל נאמר בסיני או באהל מועד בשנה הראשונה קודם המרגלים וכו' אבל לא נכתבו המצות בספרים הראשונים שידבר עם יוצאי מצרים כי אולי לא נהגו באותן המצות רק בארץ אף על פי שהם חובת הגוף או מפני שאינן תדירות לא הזכירם רק בבנים נוחלי הארץ עד כאן לשונו ודברי תימה הם בעיני שאם צוהו הקב"ה בהם דבר אל בני ישראל וכי כבש נבואתו ארבעים שנה ואם צוה בהם אלא שאמר לו שלא יאמר אותם להם אלא סמוך לכניסתם לארץ לא יצוה בהם אלא סמוך לכניסתן לארץ.

ועוד קשה והלא שמטה ויובל וכל המצות התלויות בזרע הארץ לא נהגו אלא בארץ ולמה נאמרו ליוצאי מצרים.

ועוד דרוב המצות שנתחדשו הם חובת הגוף ולמה לא נאמרו ליוצאי מצרים וגם מה שכתב ז"ל מפני שאינן תדירות והלא באותן שנאמרו יש כמה מצות דלא שכיחי טפי מהני ובאותן שנתחדשו איכא כמה מצות דשכיחי תדיר כגון ואכלת ושבעת וברכת וגו' לא תוסיף לא תגרע הקם תקים עמו וכי מצות גירושין לא שכיחא והלא מעשים בכל יום ורוב מצות המחודשות הם דברים מצויים יותר מאותם שנאמרו ואני לא ירדתי לסוף דעת הרב ז"ל אבל מה שאני סובר שכל הפרשיות המחודשות בערבות מואב נאמרו וכל פרשה שנשנית משום דבר שנתחדש בה.

ואם תשאלני למה צוה הקב"ה מצות אלו בסיני כשאר מצות ולמה לא תשאל על שבת ודינין דאמרינן במרה איפקיד ועל אותם שנאמרו באהל מועד למה לא נאמרו בסיני והשואל על זה שואל על רצונו והוא הוא דבר שאין כח באדם להשיגו כי הוא ית' ורצונו הכל דבר אחד ומה שאמר הכתוב אלה דברי הברית על התוכחות אשר צוה בערבות מואב קאמר.

אבל אין הכי נמי שצוה במצות רבות בערבות מואב וכמה מצות מצינו שאמרן משה לישראל ולא נאמר בהם צו את בני ישראל או דבר אל בני ישראל אלא משה יושב ודורש והכל יודעין שהכל מפי הגבורה וכל המצות המחודשות אשר במשנה תורה הקב"ה אמר למשה בערבות מואב ומשה אמרן לישראל בכלל שבאר להם המצות אשר כבר נאמרו וכל מה שנתחדש בהם מפי הקב"ה הוא ומשה לא חדש דבר מדעתו

ובמדרש ילמדנו גם לא ידעת בסיני גם לא שמעת בחורב גם מאז לא פתחת אזנך בערבות מואב משמע דבכל ג' מקומות הללו נצטוו מצות ובתחלת פרשת אלה הדברים כתוב ויהי בארבעים שנה וגו' דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אותו אליהם משמע שיש צויים אל בני ישראל בשנת הארבעים ואעפ"י שידעתי שאיני כדאי לחלוק על הרב ז"ל מ"מ דעתי החלושה אני כותב הואיל ואין זה תלוי בדין מדיני תורתינו

It is worthwhile to see the Kli Chemdah in note gimel, page 4 - 7. He answers and deals with each one of the Radvaz's issues.

Here is the link to the sefer:

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21263&st=&pgnum=11

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21263&st=&pgnum=12

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21263&st=&pgnum=13

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21263&st=&pgnum=14