Issues of Bitachon and Emunah

There are a number of examples of living lives on a level [of Bitachon]
that is below where one should be living:

Yakov is afraid of Esav [Siddur haGra]
Yosef in jail asks the Sar haMashkim to mention him to Paro. [Ramban]

The Malbim understands the complaint against Kllal Yisroel for asking for a King in the days of Shmuel in a similar way:

ואמרת אשימה עלי מלך, לר' יהודה הוא צווי אני מצוך שתאמר אל הנביא והסנהדרין אשימה עלי מלך, דאין לפרש ואמרת היינו אם תאמר, דהא אמר שום תשים הרי מצווים לשום מלך וא"כ מצווים לאמר אשימה, ומה שנענשו בימי שמואל היינו מפני שהקדימו על ידם, ודבר זה פרשתי היטב בפירושי לס' שמואל שם, שצווי המלך הוא רק בעת שמתנהגים כפי דרך העולם והטבע שאז צריך שיהיה עליהם איש אחד שינהיגם בעניני הכלל, ללחום מלחמותיהם ולשפטם, אבל בימי שמואל שהיו מונהגים ע"י זכותו של שמואל בהנהגה נסיית אלהית וה' היה המלך היוצא לפניהם ללחום מלחמותיהם ויתר עניניהם לא היה צורך להם למלך, וכמ"ש הלוא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם וגו' לשאול לכם מלך (ש"א יב), ר"ל אחר שאתם רואים שבחיי אתם מונהגים ע"י ה' בהנהגה נסיית ע"י תפלתי לא היה לכם לשאול מלך בחיי, רק אחר מות שמואל שאז נפסק הענין הנסיי והיתה הנהגתם בדרך הטבע אז היו מצווים לשאול להם מלך, ועז"א חז"ל ששאלוהו שלא בעונתו ר"ל שבחיי שמואל לא היה הזמן לזה, וז"ש ולמה נענשו בימי שמואל מפני שהקדימו על ידם, ודעת ר' נהוראי שמ"ש ואמרת אשימה עלי מלך אינו צווי רק בגנאי ישראל מדבר שעתידים אתם להתרעם ולומר כך, ובסנהדרין (דף כ ע"ב) ר' נהוראי אומר לא נאמרה פ' זו אלא כנגד תרעומתם, וע"ז הוסיף ר' נהוראי שבקשו כדי להעבידם ע"ז כמ"ש והיינו גם אנחנו ככל הגוים, ואמר השם שבעת שתאמרו כך אז שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו, לא שינהג אתכם בדרכי העכו"ם שסביבותיכם, ועי' בפי' שמואל שם הארכתי בזה:

The Sefer Yimei Chanukah by R' Dovid Kohen [of Israel] elaboartes on this idea...

Sipur YM - Kol haMarbeh Lisaper, Afilu Kulanu Chachomim

Afilu Kulanu Chahamim, Kulana Nivonim, Mitzvah aleinu lisaper beYM...

Even if we were all great scholars and wise men, we would still be obligated to discuss the Exodus from Egypt.

The more we discuss, the more praiseworthy....

Just as Hashem as no limits, there are also no limits to understanding and believing in Hashem...

Emunah has no limits...

We can believe in Hashem on many levels. In many different ways.

With our minds.

With our hearts.

With our limbs.


On many levels within each of the aforementioned aspects of ourselves.


The purpose of telling over the story of YM is to strengthen our Emunah.

There is no limit to telling and retelling.

On many different levels.


Utilizing our minds.

Utilizing our hearts.

Utilizing our limbs.


Regardless of how wise and smart we are.

Regardless of previous knowledge and understanding.

There is always more.


We can know and believe in Hashem on so many levels.


Every year, every Pesach, a higher level than the year before.

A paradox of emotions: How would we respond?

Exodus 18:9

וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם

Vayichad: This rare word means that Yisro did something. The letters "ches" and dalet" as a two letter root is ambiguous. It can be related to a number of other words.

The Rishonim explain:

Rashi explains:

וישמח יתרו, זהו פשוטו ומדרשו נעשה בשרו חדודין חדודין, מיצר על איבוד מצרים

Jethro was happy Heb. וַיִחַדּ, and Jethro rejoiced. This is its simple meaning.
The Aggadic midrash, however, [explains that] his flesh became prickly [i.e., gooseflesh (חִדּוּדִין חִדּוּדִּין)] [because] he was upset [or afraid] about the destruction of the Egyptians.

Sforno elaborates:

ויחד יתרו על כל הטובה. לא שמח על אבדן מצרים כראוי למקנא לכבוד קונו, כענין ישמח צדיק כי חזה נקם אבל שמח על טובתם של ישראל, כמרחם על דמעת העשוקים:

Sforno suggests that there were multiple emotional feelings that Yisro was experiencing. On the one hand he was upset and fearful because of what happened to the Egyptians. On the other hand he was ecstatic that a slave nation was redeemed and was becoming exalted.

People are capable of highly intense and conflicting emotions.

Yisro was intensely sad at the same time as being intensely happy.


Rabbeinu Bachye adds a third explanation:

ועוד יש לומר ויחד מלשון אחדות לפי שנתגייר וייחד את הש"י וברך אותו שנאמר ברוך ה' אשר הציל אתכם
The letters "ches" and "dalet" are related to "chad" or "echad" meaning ONE.

G-d is, was, and will be ONE.

People, when faced with varying emotions have the opportunity to respond.
Sometimes people respond by saying there is no G-d [r"l].
Other times people respond by saying "etsbah Elokim hi" there must be a G-d.

Yisro feels pained and sad... His response...G-d is One.
Yisro feels joyous and ecstatic...His response...G-d is One.

How would I respond?

Something else to think about:

What is the determining factor that decides which way a person turns when faced with tremendous challenge [whether for the "good" or the "bad"]?